זה נכתב
אוסף של אפולוגטיקה
עדויות מוחשיות
כי לא עקבנו אחר סיפורים מתוחכמים כשסיפרנו לכם על בואו של אדוננו ישוע המשיח בשלטון, אבל היינו עדי ראייה להוד מלכותו. פטרוס השני א':16
בחלק הזה:
אף על פי שהיה כוח ספקנות נוכח תמיד על אמונתו של ישוע, כמות הראיות בשבילו, בלתי אפשרית עבור מישהו להסתיר. אם אתה סקרן, כל שעליך לעשות הוא ללכת להסתכל בראש פתוח ובלב. היו מוכנים ומסוגלים לקבל מידע בשלווה, ורציונאלית. אתה יכול אפילו לחפש כספקן כמו שעשיתי פעם, ולמצוא ערימות וערימות של טיעונים נגד כל דבר לצורך העניין. מעולם לא מצאתי עובדות בלתי ניתנות להפרכה, או ראיות משכנעות שעברו מגרדות את פני השטח. הם היו תמיד קשורים בהנחות, או בטענות לא מגובות. עלינו תמיד לנסות לחפש כל דבר, כאילו זו יכולה להיות האמת, או שזה לא יכול להיות. זה ראש פתוח.
הנביא ישעיהו
הנביא ירמיהו
המלך אחז
נתן-מלך /
עובד המלך
נתן-מלך /
עובד המלך
זה היחיד שנקרא "דת" שבו "חפירה" מחזיר אותך כל הדרך לתחילת הזמן עם מקורו, ולמעשה יש לו ראיות לכך לאורך כל הדרך. הראיות התומכות בתנ"ך עדיין נחשפות יותר, כמעט כל יום. "הוא" עזב יותר ממך כדי שתבוא לחפש אותו. הוא רוצה שתחפש, הוא רוצה שתמצא אותו, וה"אג'נדה הנסתרת "שלו, הייתה תמיד אהבה ותכלית כל הזמן. אנחנו כאן לזמן קצר בלבד, בעיקר כדי לבחור.
ארכיאולוגיה מ קראית
הסרטונים האלה עמוסים לחלוטין במידע מדהים ומדהים. הם לא רק מאמתים כמה סיפורי מקרא, אלא כל כך הרבה מהם. החלק הזה של ראיות מוחשיות הוא יחסית קצר בהשוואה לשאר החלקים, אבל זה בגלל שזה לא באמת קשור לכתבים. זה בעיקר על מה שאנחנו יכולים לשלוף מהאדמה. עדויות מוחשיות הן הדברים שאנו יכולים לראות ולגעת בהם, כך שהפרטים עדיף פשוט להשאיר בסרטונים המדהימים. צפו ותהנו, ובכל אופן, צאו לראות את הדברים בעצמכם.
"40 עובדות תנ"כיות בארכיאולוגיה - התנ"ך הוא ספר היסטורי אמיתי!" 36:33
"תגליות ארכיאולוגיות שמוכיחות שהתנ"ך נכון" 1:19:05
"חותם הנושא שם המופיע בתנ"ך התגלה בעיר דוד" 2:48
"עדות לארמון דוד המלך בעיר דוד" 5:30
"בתוך הרודיון, הארמון העתיק של הורדוס הגדול" 27:31
"ארכיאולוגיה והתנ"ך: בית פטרוס הקדוש" 7:36
"ירובל: נחשף כינוי התנ"ך לגדעון! מסביר פרופ' יוסף גרפינקל" 30:04
יריחו נחשפה: הארכיאולוגיה של יריחו הסבר 33:45
"הדיווח של פונטיוס פילטוס על ישוע לקיסר מזעזע!" 13:42
חקר מזבח יהושע בישראל 9:09
Belshazzar
The Bible speaks of Belshazzar, the king of Babylon killed by the Persians Daniel 5:30. The archeological evidence at the time had Nabonidus as the last king of Babylon. Critics of the Bible quickly jumped on this difference between the archeological record and the Bible. Belshazzar was actually the SON of Nabonidus. Nabonidus lived in Arabia, and Belshazzar was the acting king of Babylon who was killed by the Persians.
Seen in this photo is the Nabonidus Chronicle, an ancient Babylonian text which chronicles the reign of Belshazzar's father and also documents the period during which Belshazzar was regent in Babylon.
Mesha Stele
Moabite Stone
Discovering the MOABITE STONE...MATCHES the Bible! 18:09
The Mesha Stele, also known as the Moabite Stone, is a black basalt monument bearing an inscription by the ninth century B.C.E. Moabite King Mesha. Discovered in 1868 at Dhiban, Jordan (biblical "Dibon," the capital of Moab), the inscription of 34 lines is the most extensive document ever recovered referring contemporaneously to ancient Israel.
The inscription seems to parallel an episode in 2 Kings 3: Jehoram of Israel makes an alliance with Jehoshaphat king of Judah and an unnamed king of Edom (south of Judah) to put down his rebellious vassal Mesha; the three kings have the best of the campaign until Mesha, in desperation, sacrifices to his god Chemosh either his eldest son or the eldest son of the king of Edom; the sacrifice turns the tide, "there came great wrath against Israel", and Mesha apparently achieves victory. This apparent correspondence is the basis of the usual dating of the inscription to about 840 BCE, but André Lemaire has cautioned that the identification is not certain and the stele may be as late as 810 BCE.
The translation:
I am Mesha [1], son of Kemoshyat, king of Moab, the Daibonite.
My father ruled over Moab for thirty years.
But then I ruled after my father.
I made this shrine [2] for Kemosh in Qarḥoh.
(It is) a shr[ine of deli]verance, [3]
because he delivered me from every king (?),
and because he raised me above all my enemies. [4]
Omri was the king of Israel,
and he oppressed Moab for a long time,
because Kemosh was angry at his nation.
Then his son succeeded him,
and he declared, “I will oppress Moab,” too.
He said that during my reign,
but I rose above him and his family.
Israel was destroyed — completely destroyed! —
even though Omri had conquered the land as far as Mehadaba.
He stayed there through his reign and half his son’s reign,
forty years,
but Kemosh returned it during my reign.
I built Baalmaon,
and I made a reservoir in it,
and I built Qiryaten.
The population of Gad had always lived in the nation of Aṭarot,
and the king of Israel had built up Aṭarot.
But I attacked the city and seized it.
I killed the city’s entire population as tribute (?) for Kemosh and Moab;
I plundered the altar of its patron god [5],
and I relocated it (to be) before Kemosh in Qiryat.
I settled the populations of Sharon and Maḥarat in (Aṭarot).
Kemosh then said to me, “Go and seize Nabo from Israel.”
So I went out at night, and I fought with them
from the break of dawn until past noon.
I seized it, and I killed everyone —
seven thousand male citizens, male immigrants,
female citizens, female immigrants, and fertile girls — [6]
because I had devoted them to destruction for Ashtar-Kemosh. [7]
Then I took the vessels of YHWH from there,
and I relocated them (to be) before Kemosh.
The king of Israel had built Yahaṣ,
and he stayed there while he was fighting with me.
But Kemosh drove him out for me.
I took two hundred men from Moab — their entire unit.
I brought (the unit) up to Yahaṣ,
and I seized it to enrich Daibon.
I am the one who built up Qarḥoh, [8]
the garden’s walls and the citadel’s walls.
I am the one who built its gates,
and I am the one who built its towers.
I am the one who built the palace,
and I am the one who made the retaining walls of the reservoir
for the spring in the city center.
(There had been no cistern in the city center of Qarḥoh,
so I told all the people,
“Each household should make their own cistern.”)
I am the one who dug ditches for Qarḥoh,
using the captives from Israel.
I am the one who built Aro’er,
and I am the one who made the road by the Arnon River,
and I am the one who built up Bet Bamot after it was destroyed.
I am the one who built Beṣer back from rubble,
using the population of Daibon —
for everyone in Daibon obeyed me.
I am the one who ruled over hundreds
in the cities I added to the nation.
I am the one who built Mehadaba, Bet Diblaten, and Bet Baalmaon,
and I brought up there the l[ambs? …]
[…] sheep (?) of the nation.
(As for) Ḥawronen, the House of David had lived in [it …]
Then Kemosh told me, “Go out to fight Hawronen.”
So I went out and [attacked the city, and I seized it,
and it was restored by] Kemosh during my reign.
[The remaining couple of lines are very fragmentary.]
Posted by:
CURSED! The Mount Ebal Curse Tablet (Part One): Digging for Truth Episode 200 25:31
CURSED! The Mount Ebal Curse Tablet (Part Two): Digging for Truth Episode 201 25:37
El Arish and The Exodus
In the tiny museum of Isma’ilya, northeast of Cairo, is an artifact that corroborates the Biblical Exodus.. It’s known as the “El Arish Stone”. It is a piece of black granite weighing two tons, measuring 4 feet in length, and 2.5 feet in width. It was found in 1887 on a farm at El Arish, lying on its side. At the time, it was being used as a water trough for cattle. When archaeologist Frances Llewellyn Griffith found the slab of granite, his clue to its value was the hieroglyphics. By the writing, he dated the object to the Ptolemaic period, specifically the 30th Dynasty (380-360 BC), when it was probably used as a shrine. The inscriptions seem to refer to events some 1200 years earlier (c. 1500 BC) and appear to tell the story of the Exodus, but with a twist: this story is told from Pharaoh’s point of view.
The black granite inscription corroborates the story of the parting of the sea, as told in Exodus 14. There is a unique hieroglyph on it: three waves and two knives. Egyptologist James Hoffmeier has suggested that we look at the hieroglyphic literally. Seen in this way, the obvious translation is the “parting of the sea” or the “parted sea”.
The El Arish stone was being used for water for cattle, some of the inscriptions have been eroded, leaving the ones on the right and back sides of the monument mostly intact. In all, 74 lines are still legible. One line seems to be referencing Moses: he is referred to as the “Prince of the Desert” and his Israelite followers are called the “evil ones” or “evil-doers”. The Egyptian text also tells about how Pharaoh chased the Queen Mother, Tefnut, presumably the royal princess that once raised Moses, as she was leaving with the departing Israelites. This corroborates the Talmud (Sotah 12a) which states that the princess left on the Exodus, marrying the Israelite leader, Caleb son of Yefuneh.
The stone also seems to be reporting some of the Biblical plagues, including prolonged darkness and a terrible tempest. Furthermore, it mentions a specific location next to where the sea parted. The place is called “Pekharti”. Remarkably, this exact place is mentioned in Exodus 14:2,9 as the location where the Israelites camped just prior to the parting of the sea. In the Book of Exodus, it is called “Pi-hahiroth”.
If all this is not enough the Torah states that, as he was dying, the Biblical patriarch Jacob/Israel blessed his son Joseph wishing for Joseph’s children to “fishify” i.e., that they ”increase in the land like fish”. For this blessing, he made up a new word; “fishify”, “Idgu” in Hebrew (Genesis 48:16). Later, when the Israelites are leaving on the Exodus they take the bones of Joseph with them to the Promised Land (Exodus 13:19). Shockingly, the El Arish stone says that when the “evildoers” left Egypt, they took “Dagai” with them. The exact nickname given by the Torah to Joseph!
Isn’t is curious how academics can ignore inconvenient archaeology... That proves the Bible? Post by : https://www.facebook.com/1mill.creationist
Read what the stone says and more about it here
https://blogs.timesofisrael.com/decoding-the-el-arish-stone-blog-entry-1/
https://blogs.timesofisrael.com/decoding-the-el-arish-stone-blog-entry-2/
https://blogs.timesofisrael.com/decoding-the-el-arish-stone-blog-entry-3/
Merneptah Stele
The Merneptah Stele, also known as the Israel Stele is an inscription by Merneptah, a pharaoh in ancient Egypt who reigned from 1213 to 1203 BCE. It is now housed at the Egyptian Museum in Cairo.
The text describes Merneptah's victory over the ancient Libyans and their allies, but the last three of the 28 lines deal with a separate campaign in Canaan, then part of Egypt's colonial conquest. Israel is mentioned by name. It is one of four known inscriptions from the Iron Age that mention Israel by name, with the others being the Mesha Stele, the Tel Dan Stele, and the Kurkh Monoliths.
One of the most important discoveries that relate to the time of the Exodus is the Merneptah stele which dates to about 1210 BC. Merneptah, the king of Egypt, boasts that he has destroyed his enemies in Canaan. The black granite stele primarily commemorates a victory in a campaign as he states: Plundered is the Canaan with every evil; Carried off is Ashkelon; seized upon is Gezer; Yanoam is made as that which does not exist; Israel is laid waste, his seed is not; The word "Israel" here is written in Egyptian with the determinative for people rather than land. This implies that Israel did not have a king or kingdom at this time. This would be the time of the judges. The text also implies that Israel was as strong as the other cities mentioned, and not just a small tribe.
In 1896 W. M. Flinders Petrie discovered the Merneptah Stele -- also known as the Israel Stele or Victory Stele of Merneptah -- in the first court of Merneptah's mortuary temple at Thebes.
It is inscribed on the reverse of a large granite stele originally erected by the Ancient Egyptian king Amenhotep III, but later inscribed by Merneptah who ruled Egypt from 1213 to 1203 BC.
https://answersingenesis.org/archaeology/merneptah-stele/
Evidence for Ancient Israel Discovered in Egypt 6:16
The Curse Tablet
In March of 2022, a lead curse tablet was deciphered to be the oldest mention of YHWH, the name revealed by God to Moses himself. It happened to be found at the excavated location of Joshua's altar on Mt. Ebal. Joshua's altar has been dated to 1406 BC, EXACTLY 40 years after the Exodus from Egypt, and lines up with the crossing of the Jordan.
Mt. Ebal was called the mountain of curses in Deuteronomy 27. This is another reason the tablet is a remarkable find. It may be connected with the renewal of the covenant (Joshua 8:30-35)
The tablet reads:
"Cursed, cursed, cursed – cursed by the God YHW.
You will die cursed.
Cursed you will surely die.
Cursed by YHW – cursed, cursed, cursed."
The Egyptian Scarab of Thutmoses III, believed by many to be the pharaoh during the Exodus, is dated to the time period as well (It all lines up)
Last but not least, this is direct evidence that the Bible was written when It was purported to be, not centuries later as it is often asserted by critics and naysayers.
דפוסי ראיות
הסרטונים האלה הם מאדם שמצא את עצמו באותו מצב שיש לרבים מאיתנו, משבר אמונה. מקום שבו אתה מגיע לנקודה בחיים שלך, שבו אתה חושב בהחלט, יתכן שאין שום דבר שיעצור את מה ששמת את אמונך בו. זמן לראות אם יש ראיות אמיתיות שתומכות בדברי המקרא.
האנשים שגרמו לסרטונים האלה לקרות, עשו עבודה פנומנלית, ואני באמת מאמין שאלוהים היה מאחוריהם בכל צעד ושעל. כשראיתי אותם לראשונה באמת לא ציפיתי לחומר רב. בהחלט לא ציפיתי שהם יהיו כל כך מאורגנים, מיוצרים או עומקים באופן מאסיבי כמו שהם. כמובן, יש רק דרך אחת לגלות, אז קניתי אותם.
תן לי לומר, מחאתי כפיים מפליאה ושמחה על הריצות הביתיות שהסרטונים האלה פגעו בהם. הופתעתי לטובה מאוד. הוא הסביר את כל אותם דברים מוזרים שמצאתי בחיפוש האישי שלי. לפני שצפיתי באלו, כבר ירדתי בעבר אחר דרכו של פרעה יציאת מצרים, והגעתי למסקנה הספרותית לא היו אלה שמורות הראמס כביכול שאנשים טענו שזה היה, מתקופת זמן שלא גרמה לכך לחוש. היה רעמסס אחר, שחי קודם והתאים היטב לתבנית. עם זאת, השביל שעברתי היה ארוך מאוד, והיה לו משיקים רבים, עם עדויות דלילות משותפות. זה לא היה משהו שיכולתי לפרסם בקלות, או לשים עליו את האצבע. הסרטונים האלה מסבירים הכל טוב והאיש הזה הלך לשם וקיבל את התשובות האלה בעצמו.
אני לא מצליח להסכים את הסרטונים האלה מספיק. היכנס לאתר והורד או קנה סרטונים אלה, למחקר מעמיק ומעמיק של כל נושא.
"דפוסי ראיות: יציאת מצרים - טריילר מלא" 3:39
Amenhotep II as Pharaoh of the Exodus (Part One): Digging for Truth Episode 146 25:41
Exodus Pharaoh EXPLAINED! 22:13
Tomb of the Exodus Pharaoh: What Was Found & Why You Don't Know About It! 26:12
We Have An Absolute Date For The Exodus.
In this next video, archeologists have determined an exact date, and point of reference for other biblical dates including the Exodus! This is one of the most amazing finds in our lifetime. It confirms that the Biblical timeline for the Exodus is indeed the correct one, and not the commonly accepted timeline concerning the pharaoh of the exodus.
How we KNOW the dates for the Old Testament! 27:11
עדות ספרותית מחוץ לתנ"ך
טקיטוס
יוספוס
פליניוס הצעיר
לוסיאן מסמוסטה
תלמוד בבלי
מאמר זה מצוטט ישירות מ-https://www.uncover.org.uk/questions/whats-the-evidence-outside-the-bible-for-jesus-life-and-teaching/?fbclid=IwAR00oBt9plTDMARpK1kmMtRU8NIssUuEeGSptPUg7DWfRL
מבוא
למרות שישנן עדויות מוחצות לכך שהברית החדשה היא מסמך היסטורי מדויק ומהימן, אנשים רבים עדיין נרתעים מלהאמין במה שהיא אומרת, אלא אם כן יש איזו עדות עצמאית, לא-מקראית, המאששת את הצהרותיה. בהקדמה לאחד מספריו, FF ברוס מספר על כתב נוצרי שחבר אגנוסטי אמר לו ש"מלבד התייחסויות לא ברורות אצל יוספוס וכדומה", לא היו עדויות היסטוריות לחייו של ישו מחוץ לתנ"ך. [1] זה, כתב לברוס, גרם לו ל"דאגה רבה וקצת מוטרדת בחייו הרוחניים". [2] הוא מסיים את מכתבו בשואל: "האם הוכחה נלווית כזו זמינה, ואם לא, האם יש סיבות להעדרה?" [3] התשובה לשאלה זו היא, "כן, הוכחה נלווית כזו זמינה", ונסתכל על חלק מהן במאמר זה.
עדות מטאקיטוס
נתחיל את החקירה שלנו בקטע שההיסטוריון אדווין ימאוצ'י מכנה "כנראה ההתייחסות החשובה ביותר לישו מחוץ לברית החדשה". [4] בדיווח על החלטתו של הקיסר נירון להאשים את הנוצרים בשריפה שהרסה את רומא בשנת 64 לספירה, כתב ההיסטוריון הרומי טקיטוס:
נירון הדק את האשמה... על מעמד שנוא בגלל תועבותיהם, שנקרא נוצרים בפי העם. כריסטוס, שממנו מקור השם, ספג את העונש הקיצוני בתקופת שלטונו של טיבריוס בידיו של ... פונטיוס פילאטוס, ואמונה תפלה שובבה ביותר, שנבדקה לפיכך לעת עתה, שוב פרצה לא רק ביהודה, מקור ראשון של הרוע, אבל אפילו ברומא... [5]
מה אנו יכולים ללמוד מהתייחסות עתיקה (ודי לא סימפטית) זו לישו ולנוצרים הראשונים? שימו לב, ראשית, שטקיטוס מדווח שהנוצרים שאבו את שמם מאדם היסטורי שנקרא כריסטוס (מלטינית), או ישו. אומרים שהוא "סבל את העונש הקיצוני", ברור ברמז לשיטת ההוצאה להורג הרומית המכונה צליבה. אומרים שזה התרחש בתקופת שלטונו של טיבריוס ועל פי גזר דינו של פונטיוס פילטוס. זה מאשר הרבה ממה שהאוונגליונים מספרים לנו על מותו של ישוע.
אבל מה עלינו לומר על האמירה החידתית למדי של טקיטוס, לפיה מותו של ישו בדק בקצרה "אמונה תפלה שובבה ביותר", שהתעוררה לאחר מכן לא רק ביהודה, אלא גם ברומא? היסטוריון אחד מציע שטקיטוס נמצא כאן "נושא עדות עקיפה... להרשעת הכנסייה המוקדמת שהמשיח שנצלב קם מהקבר". [6] אמנם פרשנות זו היא ספקולטיבית, אך היא עוזרת להסביר את ההתרחשות המוזרה אחרת של דת צומחת במהירות המבוססת על סגידה לאדם שנצלב כפושע. [7] אחרת איך אפשר להסביר את זה?
עדות מפליניוס הצעיר
מקור חשוב נוסף לראיות על ישו ועל הנצרות הקדומה ניתן למצוא במכתביו של פליניוס הצעיר לקיסר טראיאנוס. פליניוס היה המושל הרומי של ביתיניה באסיה הקטנה. באחד ממכתביו, המתוארך בסביבות שנת 112 לספירה, הוא שואל את עצתו של טראיאנוס לגבי הדרך הנכונה לנהל הליכים משפטיים נגד מי שהואשמים בהיותם נוצרים. [8] פליניוס אומר שהוא היה צריך להתייעץ עם הקיסר בסוגיה זו, משום שהמון רב מכל גיל, מעמד ומין הואשם בנצרות. [9]
בשלב מסוים במכתבו, פליניוס מספר חלק מהמידע שלמד על הנוצרים הללו:
הם נהגו להיפגש ביום קבוע מסוים לפני האור, כשהם שרו בפסוקים חלופיים שיר הלל למשיח, כמו לאל, וחייבו עצמם בשבועה חגיגית, לא לשום מעשים רשעים, אבל לעולם לא לבצע כל הונאה, גניבה או ניאוף, לעולם לא לזייף את דבריהם, ולא לשלול אמון כאשר יש לקרוא להם למסור אותו; לאחר מכן נהגו להפריד, ולאחר מכן להתאסף מחדש כדי להשתתף באוכל - אבל אוכל מסוג רגיל ותמים. [10]
קטע זה מספק לנו מספר תובנות מעניינות על האמונות והמנהגים של הנוצרים הקדומים. ראשית, אנו רואים שהנוצרים נפגשו בקביעות ביום קבוע מסוים לפולחן. שנית, הפולחן שלהם הופנה למשיח, מה שמוכיח שהם מאמינים בתוקף באלוהותו. יתר על כן, חוקר אחד מפרש את האמירה של פליניוס לפיה מזמורים הושרו למשיח, "כמו לאל", כהתייחסות לעובדה המובחנת למדי ש"בניגוד לאלים אחרים שסגדו להם, ישו היה אדם שחי על פני האדמה". [11] אם הפרשנות הזו נכונה, פליניוס הבין שהנוצרים סוגדים לאדם היסטורי ממשי כאלוהים! כמובן, זה מתאים לחלוטין לדוקטרינת הברית החדשה שישוע היה גם אלוהים וגם אדם.
לא רק שמכתבו של פליניוס עוזר לנו להבין מה האמינו הנוצרים המוקדמים על אישיותו של ישוע, הוא גם חושף את ההערכה הגבוהה שהם החזיקו בתורתו. למשל, פליניוס מציין שהנוצרים "חייבו את עצמם בשבועה חגיגית" שלא להפר סטנדרטים מוסריים שונים, המוצאים את מקורם בתורתו האתית של ישוע. בנוסף, התייחסותו של פליניוס למנהג הנוצרי לחלוק ארוחה משותפת מרמזת ככל הנראה על קיום הקודש ו"משתה האהבה". [12] פרשנות זו עוזרת להסביר את הטענה הנוצרית שהארוחה הייתה בסך הכל "אוכל מסוג רגיל ותמים". הם ניסו להתמודד עם האשמה, לעתים על ידי לא-נוצרים, של תרגול "קניבליזם פולחני". [13] הנוצרים של אותו יום הכחישו בענווה התקפות דיבה כאלה על תורתו של ישוע. אנחנו חייבים לפעמים לעשות את אותו הדבר היום.
עדות מיוספוס
אולי את ההתייחסות המדהימה ביותר לישו מחוץ למקרא ניתן למצוא בכתביו של יוספוס, היסטוריון יהודי מהמאה הראשונה. בשתי הזדמנויות, בעתיקות היהודיות שלו, הוא מזכיר את ישו. ההתייחסות השנייה, הפחות חושפנית, מתארת את גינוי "ג'יימס" אחד על ידי הסנהדרין היהודית. ג'יימס הזה, אומר יוספוס, היה "אחיו של ישוע מה שנקרא המשיח". [14] FF ברוס מציין כיצד זה מתיישב עם התיאור של פאולוס את ג'יימס בגלטים 1:19 כ"אחיו של האדון". [15] ואדווין ימאוצ'י מודיע לנו ש"מעט חוקרים הטילו ספק" שיוספוס אכן כתב את הקטע הזה. [16]
עד כמה שהפניה הקצרה הזו מעניינת, ישנה התייחסות מוקדמת יותר, שהיא באמת מדהימה. המכונה "עדות פלביאנום", החלק הרלוונטי מצהיר:
בערך בזמן הזה חי ישוע, איש חכם, אם אכן צריך לקרוא לו אדם. שכן הוא... עשה הישגים מפתיעים... הוא היה המשיח. כאשר פילטוס ... דן אותו להצליב, אלה שהיו . . . לאהוב אותו לא ויתרו על חיבתם אליו. ביום השלישי הוא הופיע ... הוחזר לחיים .... ושבט הנוצרים ... לא נעלם. [17]
האם יוספוס באמת כתב את זה? רוב החוקרים חושבים שמקורו של הליבה של הקטע ביוסיפוס, אך הוא שונה מאוחר יותר על ידי עורך נוצרי, אולי בין המאה השלישית והרביעית לספירה [18] אבל למה הם חושבים שזה השתנה? יוספוס לא היה נוצרי, וקשה להאמין שמישהו מלבד נוצרי היה אומר חלק מההצהרות הללו. [19]
למשל, הטענה שישוע היה אדם חכם נראית אותנטית, אבל הביטוי המתאים, "אם אכן צריך לקרוא לו גבר", הוא חשוד. זה מרמז שישוע היה יותר מאנושי, וזה די לא סביר שיוספוס היה אומר את זה! קשה גם להאמין שהוא היה טוען בתוקף שישוע הוא המשיח, במיוחד כאשר הוא מתייחס מאוחר יותר לישו כ"מה שנקרא" המשיח. לבסוף, הטענה שביום השלישי הופיע ישוע לתלמידיו שהוחזר לחיים, ככל שהיא מאשרת את תחייתו של ישוע, לא סביר שתבוא מאדם שאינו נוצרי!
אבל גם אם נתעלם מהחלקים המוטלים בספק של קטע זה, עדיין נותר לנו מידע לא מבוטל על ישוע המקראי. קראנו שהוא היה איש חכם שביצע הישגים מפתיעים. ולמרות שהוא נצלב תחת פילטוס, חסידיו המשיכו בתלמידיהם ונודע כנוצרים. כאשר אנו משלבים את ההצהרות הללו עם התייחסותו המאוחרת של יוסף בן מתתיהו לישוע כ"מה שמכונה ישו", מצטיירת תמונה מפורטת למדי אשר מתיישבת היטב עם התיעוד המקראי. נראה יותר ויותר ש"ישו המקראי" ו"ישו ההיסטורי" הם אותו הדבר!
עדות מהתלמוד הבבלי
יש רק כמה התייחסויות ברורות לישו בתלמוד הבבלי, אוסף של כתבים רבנים יהודיים שנאספו בין 70-500 לספירה בערך. בהינתן מסגרת זמן זו, סביר להניח שהתייחסויות מוקדמות יותר לישו יהיו אמינות היסטורית מאשר מאוחרות יותר. במקרה של התלמוד, תקופת הליקוט המוקדמת ביותר חלה בין 70-200 לספירה. [20] ההתייחסות המשמעותית ביותר לישו מתקופה זו אומרת:
בערב פסח נתלה ישו. במשך ארבעים יום לפני ביצוע ההוצאה להורג, קרא כרוז... "הוא יוצא לסקילה כי עסק בכישוף ופיתה את ישראל לכפירה". [21]
הבה נבחן את הקטע הזה. אולי שמתם לב שזה מתייחס למישהו בשם "ישו". אז למה אנחנו חושבים שזה ישוע? למעשה, "ישו" (או "ישוע") הוא האופן שבו מבטאים את שמו של ישוע בעברית. אבל מה פירוש הקטע באומר שישוע "נתלה"? האם הברית החדשה לא אומרת שהוא נצלב? אכן כן. אבל המונח "תלוי" יכול לתפקד כמילה נרדפת ל"צלוב". לדוגמה, גלטים 3:13 מצהיר כי המשיח "נתלה", ולוקס 23:39 מחיל את המונח הזה על הפושעים שנצלבו עם ישוע. [22] אז התלמוד מכריז שישוע נצלב בערב פסח. אבל מה עם זעקתו של המבשר שישוע אמור להיסקל? זה יכול פשוט להצביע על מה שהמנהיגים היהודים תכננו לעשות. [23] אם כן, המעורבות הרומית שינתה את תוכניותיהם! [24]
הקטע גם מספר לנו מדוע ישוע נצלב. הוא טוען שהוא עסק בכישוף ופיתה את ישראל לכפירה! מכיוון שההאשמה הזו מגיעה ממקור עוין למדי, אל לנו להיות מופתעים מדי אם ישו מתואר בצורה שונה במקצת מאשר בברית החדשה. אבל אם אנחנו מתפשרים על כך, מה עשויות לרמוז חיובים כאלה על ישוע?
מעניין, לשתי ההאשמות יש מקבילות קרובות בבשורות הקנוניות. למשל, האשמה בכישוף דומה להאשמת הפרושים שישוע גירש שדים "על ידי בעל זבול שליט השדים". [25] אבל שימו לב לזה: האשמה כזו נוטה למעשה לאשש את טענת הברית החדשה שישוע ביצע הישגים מופלאים. כנראה שהניסים של ישוע הוכחו היטב מכדי להכחיש. האלטרנטיבה היחידה הייתה לייחס אותם לכישוף! כמו כן, ההאשמה לפתות את ישראל לכפירה מקבילה לתיאורו של לוקס על המנהיגים היהודים שהאשימו את ישוע בהטעיית האומה עם תורתו. [26] האשמה כזו נוטה לאשש את תיעוד הברית החדשה של שירות ההוראה העוצמתי של ישוע. לפיכך, אם קוראים בעיון, קטע זה מהתלמוד מאשר הרבה מהידע שלנו על ישוע מהברית החדשה.
עדות של לוסיאן
לוסיאן מסמוסטה היה סאטיריקן יווני מהמאה השנייה. באחת מיצירותיו, הוא כתב על הנוצרים המוקדמים כדלקמן:
הנוצרים... סוגדים לאדם עד היום - האישיות המכובדת שהציגה את הטקסים החדשים שלהם, ונצלבה בשל כך... [התרשם] מהם על ידי המחוקק המקורי שלהם שכולם אחים, מהעולם רגע שהם מתגיירים, ומתכחשים לאלי יוון, וסוגדים לחכם הצלוב, וחיים לפי חוקיו. [27]
למרות שלוצ'יאן מתלוצץ כאן על הנוצרים המוקדמים, הוא מעיר כמה הערות משמעותיות על מייסדם. למשל, הוא אומר שהנוצרים סגדו לאדם, "שהציג את הטקסים החדשים שלהם". ולמרות שחסידיו של האיש הזה בבירור חשבו עליו מאוד, הוא כל כך הכעיס רבים מבני דורו עם תורתו, שהוא "נצלב בגלל זה".
למרות שלוסיאן אינו מזכיר את שמו, הוא מתכוון בבירור לישו. אבל מה לימד ישוע כדי לעורר זעם כזה? לדברי לוסיאן, הוא לימד שכל הגברים הם אחים מרגע המרתם. זה לא מזיק מספיק. אבל מה כללה ההמרה הזו? זה היה כרוך בהכחשת האלים היוונים, סגידה לישו וחיים על פי תורתו. זה לא קשה מדי לדמיין מישהו נהרג בגלל שלימד את זה. למרות שלוסיאן אינו אומר זאת במפורש, ההכחשה הנוצרית לאלים אחרים בשילוב עם סגידה לישו מרמזת על האמונה שישוע היה יותר מאדם. מכיוון שהם התכחשו לאלים אחרים כדי לעבוד אותו, הם כנראה חשבו שישוע הוא אלוהים גדול יותר מכל מה שיש ליוון להציע!
סיכום
בואו נסכם את מה שלמדנו על ישוע מבדיקה זו של מקורות לא-נוצריים עתיקים. ראשית, גם יוספוס וגם לוסיאן מציינים שישוע נחשב לחכם. שנית, פליניוס, התלמוד ולוסיאן מרמזים שהוא היה מורה רב עוצמה ונערץ. שלישית, גם יוסף בן מתתיהו וגם התלמוד מצביעים על כך שהוא ביצע הישגים מופלאים. רביעית, טקיטוס, יוספוס, התלמוד ולוסיאן כולם מזכירים שהוא נצלב. טקיטוס ויוספוס אומרים שזה התרחש תחת פונטיוס פילטוס. והתלמוד מכריז שזה קרה בערב פסח. חמישית, ישנן התייחסויות אפשריות לאמונה הנוצרית בתחיית ישוע גם אצל טקיטוס וגם ביוסיפוס. שישית, יוספוס מתעד שחסידיו של ישוע האמינו שהוא המשיח, או המשיח. ולבסוף, גם פליניוס וגם לוסיאן מציינים שהנוצרים סגדו לישוע כאלוהים!
אני מקווה שאתה רואה כיצד מבחר קטן זה של מקורות עתיקים שאינם נוצרים עוזר לאשש את הידע שלנו על ישו מהבשורות. כמובן, ישנם מקורות נוצריים עתיקים רבים של מידע גם על ישו. אבל מכיוון שהאמינות ההיסטורית של הבשורות הקנוניות כל כך מבוססת, אני מזמין אותך לקרוא את אלה למען "חיי ישו" סמכותיים!
מאמר זה נלקח מ behinking.org - לבקר behinking.org למאמרים נוספים, הרצאות וסרטונים העוסקים בנושא זה ובנושאים רלוונטיים אחרים.
הערות
-
FF Bruce, Jesus and Christian Origins Outside the New Testament (Grand Rapids, Michigan: William B. Eerdmans Publishing Company, 1974), 13.
-
שם.
-
שם.
-
אדווין ימאוצ'י, מצוטט ב- Lee Strobel, The Case for Christ (Grand Rapids, Michigan: Zondervan Publishing House, 1998), 82.
-
Tacitus, Annals 15.44, מצוטט ב-Strobel, The Case for Christ, 82.
-
ND Anderson, Christianity: The Witness of History (לונדון: Tyndale, 1969), 19, מצוטט ב-Gary R. Habermas, The Historical Jesus (Joplin, Missouri: College Press Publishing Company, 1996), 189-190.
-
אדווין ימאוצ'י, צוטט ב-Strobel, The Case for Christ, 82.
-
פליניוס, איגרות X. 96, מצוטט אצל Bruce, Christian Origins, 25; הברמאס, ישו ההיסטורי, 198.
-
שם, 27.
-
פליניוס, מכתבים, תרגום. מאת ויליאם מלמות', ר'. מאת WML Hutchinson (Cambridge: Harvard Univ. Press, 1935), כרך. II, X:96, מצוטט ב-Habermas, The Historical Jesus, 199.
-
M. Harris, "References to Jesus in Early Classical Authors," ב-Gospel Perspectives V, 354-55, צוטט ב-E. Yamauchi, "Jesus Outside the New Testament: What is the Evidence?", ב-Jesus Under Fire, ed. מאת מייקל ג'יי וילקינס וג'יי פי מורלנד (Grand Rapids, Michigan: Zondervan Publishing House, 1995), עמ'. 227, הערה 66.
-
הברמאס, ישו ההיסטורי, 199.
-
ברוס, מוצא נוצרי, 28.
-
יוספוס, עתיקות xx. 200, צוטט אצל Bruce, Christian Origins, 36.
-
שם.
-
ימאוצ'י, "ישו מחוץ לברית החדשה", 212.
-
יוסף בן מתתיהו, עתיקות 18.63-64, מצוטט ב-Yamauchi, "Jesus Outside the New Testament", 212.
-
שם.
-
גרסה נוספת של "Testimonium Flavianum" של יוספוס שרדה בגרסה ערבית מהמאה העשירית (ברוס, Christian Origins, 41). ב-1971 פרסם פרופסור שלמה פינס מחקר על קטע זה. הקטע מעניין משום שחסרים בו את רוב האלמנטים המפוקפקים שלדעתם חוקרים רבים הם אינטרפולציות נוצריות. ואכן, "כפי שקבעו שלמה פינס ודוד פלוסר, זה די סביר שאף אחת מהטיעונים נגד יוספוס כתיבת המילים המקוריות לא חלה אפילו על הטקסט הערבי, מה גם שלאחרון היה סיכוי נמוך יותר להיות מצונזר על ידי הטקסט הערבי. כנסייה" (הברמאס, ישו ההיסטורי, 194). כך נכתב בפסקה: "בזמן הזה היה איש חכם שנקרא ישוע. התנהגותו הייתה טובה וידוע כידוע. והרבה אנשים מקרב היהודים ומשאר העמים הפכו לתלמידיו. פילטוס דנו אותו לצלוב ולמות. אבל אלה שהפכו לתלמידיו לא נטשו את תלמידו. הם דיווחו שהוא התגלה אליהם שלושה ימים לאחר צליבתו, ושהוא חי; לפיכך הוא אולי המשיח, לגבי אשר סיפרו הנביאים נפלאות". (מצוטט ב-James H. Charlesworth, Jesus Within Judaism, (Garden City: Doubleday, 1988), 95, מצוטט ב-Habermas, The Historical Jesus, 194).
-
הברמאס, ישו ההיסטורי, 202-03.
-
התלמוד הבבלי, תרגום. מאת I. Epstein (לונדון: Soncino, 1935), כרך 2. III, סנהדרין 43a, 281, מובא ב-Habermas, The Historical Jesus, 203.
-
הברמאס, ישו ההיסטורי, 203.
-
ראה יוחנן 8:58-59 ו-10:31-33.
-
Habermas, The Historical Jesus, 204. ראה גם יוחנן 18:31-32.
-
מתי י"ב:24. אספתי את התצפית הזו מברוס, Christian Origins, 56.
-
לוקס כ"ג:2, 5.
-
לוסיאן, "מותו של פרגרין", 11-13, ביצירותיו של לוסיאן מסמוסטה, תרגום. מאת HW Fowler ו-FG Fowler, 4 כרכים. (אוקספורד: קלרנדון, 1949), כרך. 4., מצוטט ב-Habermas, The Historical Jesus, 206.
©2001 משרדי בדיקה
קבר ישו והתכריך
"אתר הצליבה של ישו? ('גולגולת', גן וקבר)" 7:36
תכריך טורינו הוא אכן דבר המצריך תשומת לב. מומחה התכריכים ראס ברולט אמר שהכי טוב, כשאמר, אני לא יכול להוכיח שזו תכריכו של ישו, אבל אני גם לא יכול להתעלם מכל הפרטים המדויקים להפליא האלה, שתואמים מאוד את האירועים יוצאי הדופן בכתובים, של ישו. צליבה.
הצפייה בקבלת התחייה באמת צריכה למשוך את תשומת ליבך. הוא גם מכין הרבה סרטונים וחומרים אחרים שניתן לקנות באתר שלו כאן אם אתה רוצה לשמוע עוד.
https://shroudencounter.com/shroud-store/
הסרטון האחר הוא סיפורו המעניין מאוד של הצלם שהיה שם כשבדקו את התכריכה. הוא נותן הרבה פרטים מדהימים וסיפורי גב על מה שקרה במהלך הבדיקה המדעית. כדרך כלל יש הרבה שקרה שאנשים לא רוצים להגיד לך. יש לו גם אתר מפורט מאוד עם כל הממצאים באתר זה:
המעטה של טורינו - הצלם המתעד הרשמי מספר את הסיפור הפנימי 1:19:14
בסופו של דבר, אתה עשוי להתחיל לתהות לגבי הנתונים. אילו עובדות יש לנו סביב מותו ותחייתו של ישו? התבונן בקישור הבא הזה בשביל זה. ניתן לחקור כל נושא על פי רצונך האישי, אך הוא עובר על נושאי הראיות הרגילים, כמו האבן הענקית שהועברה, הריקה, הקבר, החותם הרומי שנשבר, שומרי השעון הרומיים ועוד.
http://www.israeljerusalem.com/jesus-tomb.htm
אנו יודעים שיש הרבה ראיות להוכיח שישוע אכן היה קיים. כמו כן, אחרים אשר אישרו כי טען את הטענות, התנ"ך אומר שהוא טען. גם אלה שאינם נוצרים מודים בכך. אך האם ישנם עדים שיכולים להעיד על האירועים לא רק במהלך חייו לפני הצליבה, אלא גם אחריהם? כולל הופעתו המחודשת לאחר המוות. כן! יש הרבה!
http://www.bible.ca/d-resurrection-evidence-Josh-McDowell.htm
תכריך טורינו
Russ Breault: קבלת התחייה 28:31
"התופעה המדהימה החדשה שהתגלתה בתכריכים " 53:29
"ארבע עובדות היסטוריות שמוכיחות את ישו
באמת קם מהמתים " 28:31
הראיות לישו מחוץ לתנ"ך מרתקות בהחלט!
http://coldcasechristianity.com/2014/is-there-any-evidence-for-jesus-outside-the-bible/
דיווחי עד עיניים על ישו שתועדו מחוץ לתנ"ך
https://www.bethinking.org/jesus/ancient-evidence-for-jesus-from-non-christian-sources
מעבר ים סוף והר סיני
"היזהר מצליל כף יד אחת מוחאת כפיים."
הטיה מוקדמת היא נושא שתקף לכל קבוצה על פני כדור הארץ. הביטוי "היזהרו מקול מחיאת כף יד", מתייחס לבעיה הזו, ואף אדם אחד אינו חסין מפניה. כל הנוצרים צריכים להודות שהם חוטאים שמאמינים, ומנסים ללכת בעקבות המשיח, ולמרות שאנחנו צריכים תמיד לנסות לעשות את הדבר הנכון, אף אדם לא הולך בעקבות המשיח ככל שהיינו רוצים. מה שהביטוי הזה אומר, הוא שאתה צריך לשמוע את שני הצדדים של טיעון, לפני שניתן להגיע למסקנה סבירה. משלי שמונה עשרה: שבע עשרה מדבר על זה,
"הראשון שמטיע בטענתו נראה צודק, עד שיבוא שכנו ויבדוק אותו."
כולנו צריכים לדעת עד עכשיו שלכל קול שמדבר, תמיד יש מישהו אחר בחוץ שיגיד לך שהוא טועה, או משקר. כל הקרב שהבריאתנים נלחמים, הוא בגלל שהקהילה המדעית תשמע טיעונים רק מ"יד אחת". למען האמת, לעתים קרובות ניתן לומר את אותו הדבר על אלה שגדלו להאמין באלוהים, מבלי להקשיב למה שהאבולוציונים מאמינים. לא שזו מלחמה, אבל איך אפשר להביס את האופוזיציה, אם הם לא מבינים את האויב שלהם? אז עלינו לקום ולנסות לחקור את הראיות, ללמוד את החומר ולבדוק מה כל הנתונים מציגים עבור כל השערה אפשרית על השולחן. יש הרבה אבולוציונים שהפכו לבריאתנים פשוט בגלל שהם הבחינו שאנשים לא עושים מדע ישר. הם לא מכירים בכל הנתונים שבידיהם, או אפילו שוקלים אותם. הם מתעלמים בכוונה ממה שנוגד את ההטיה המוקדמת שלהם, וזאת משום שהם לא רוצים את התוצאה הזו מכל סיבה אישית שתהיה להם נגד האופוזיציה. במילים אחרות, הם מאלצים את הנתונים להתאים למה שהם רוצים שיהיה נכון. לעתים קרובות הם מודים בגלוי שהם שונאים את הרעיון לענות לכוח מוסרי גבוה יותר.
רבים מאיתנו ראינו די והותר ראיות לכך שהתנ"ך מחוץ לעבודתו של רון וויאט חזק מאוד באמונתנו. כך או כך, כשמדובר בחיפוש אחר ראיות תומכות, חשוב ביותר להיות כנים ככל שנוכל. תארו לעצמכם אם מישהו הראה אינספור הוכחות של ראיות בעניין במהלך תיק בית משפט, אבל חבר המושבעים עדיין מתלבט, כי הם חבר מושבעים מוטה. הנתבע יכול לראות שכמעט משכנע אותם בטענותיהם, אבל הם עייפים, הם לא אוהבים את מה שאתה, והם רק רוצים שייגמרו. ברגע של חולשה הנאשם מחליט, אני רק אגיד שקר מהיר, שיסתום להם את הפה וכולנו פשוט נגמור עם זה. תארו לעצמכם מה יקרה כשהשקר הזה ייחשף, זה יזעזע את מה שהם מרגישים לגבי האמינות של כל ההוכחות התקפות האחרות שהם הציגו, למרות שכמויות אדירות של ראיות כולן עדיין שם ותקפות. זה יגרום להם להרגיש שהם צריכים לחזור על כל זה שוב, כי הם כבר לא סומכים על הנאשם. כמה שקרים אחרים עברת עלינו? לכולם כבר נמאס מההתעסקות בעניין, ובוודאי לא רוצים לעבור את זה שוב. הם פשוט יחליטו, וישכחו את כל השאר המוצג. הם ייקחו את השקר האחד הזה ויצעקו אותו מגגות הגג כדי לגרור את שמך דרך הבוץ. הם לא רוצים את אלוהים שלך, והם מעולם לא רצו את הראיות שלך מלכתחילה.
לעולם אל תשכח, בדרך כלל אנחנו מדברים עם אנשים שכבר יש להם הטיה. נוסף על כך, אנשים לימדו את האבולוציה של דרווין מגיל צעיר מאוד בבתי הספר הציבוריים שלנו, והיא מושמעת כמעט בכל סרט תיעודי בטלוויזיה. הם כמעט תמיד נכנסים לשיחה משוכנעים שבריאתנים הם מסוג האנשים שחושבים משאלות לב, או שחייבים לרמות אותם בקלות.
במקרה של רון וויאט והממצאים שלו, אנשים רבים באו נגדו. הם קוראים לו, למשפחתו ולכל אחד מאנשי הצוות שלו, שקרנים. זה קרה אפילו בקהילה הבריאתנית הנוצרית. רון וויאט הוא גבר והוא לגמרי מסוגל לשקר לגבי הממצאים שלו או לעשות את אותו הדבר שעושים אבולוציוניסטים ולשלוח כל מה שהם רוצים להיבדק. רון הביא הרבה ראיות טובות מאוד, ואפילו שלח אותן לבדיקות צד שלישי, כמובן שאין לנו דרך לדעת מה הוא שלח. אם הוא משקר, הוא נשא את שקריו לקבר, ומשפחתו שומרת עליהם. הרבה ממה שהוא מצא בסעודיה, אנשים כבר ידעו הכל, הוא פשוט הלך והראה את התרבות המערבית, כי לא ידענו על זה. אנשים רבים אפילו יצאו לבדוק אם זה נכון. אנשים אחרים אכן מצאו את כדורי הגופרית הללו, יינון תרמי, מגדלי אנדרטה באתר סדום ועמורה, והרבה הוכחות לעם היהודי סביב הר סיני המוצע. אפילו תמונות של מבני אלמוגים יוצאי דופן אלה צצו, וברור שהם בצורות מאוד לא טבעיות. צורות הדומות מאוד לצורות של גלגלי מרכבה מצריים, והן נמצאות בתחתית "ים הקנים" המוצע.
רבים אחרים ביקרו גם באתר ארון הקודש הזה, ואמרו שאין ראיות למצוא, אבל עדיין לא ראיתי מישהו שקרא לו שקרן, מספק ראיות להראות שגם אתר התיבה הוא שקר. ראיתי רק מדי פעם מאמר שאומר שאין שם כלום, ובלי שום ראיות שסיפקו את עצמם. אולי הם לא רוצים למנוע מאנשים להגיע לאמונה, אם כך הם הגיעו לאמונה? עם זאת, גם זה שגוי. לשקר מהסיבות הנכונות זה עדיין לא בסדר. כשהשקר מתגלה, הוא מטלטל את יסודות האמונה על האמת הכוללת שהם מנסים לתמוך בה. במיוחד אם אנשים אחרים באו למצוא אמונה דרך השקר הזה. הם ירגישו נבגדים ומתבדים, וכנראה ישאלו הכל ברגע שהם ילמדו את זה.
אתר Ark הוא דוגמה טובה לנתונים לא מלאים משני הצדדים של הטיעון. בהחלט יש סיבה טובה לבחון את זה, אבל אנחנו תמיד צריכים להיות זהירים עם זה, לשמור על בסיס קפדני של תמיכה. תמיד יהיו עניינים בחוץ, שעדיין לא הוסדרו. אם אתה לא מרגיש בנוח להחליט על נושא מסוים, אז אל תסתפק במסקנה. תן לתיק להישאר פתוח, ולך לחפור עד שתהיה מרוצה. חלק מהמקומות שבהם מצאתי את האמונה העמוקה ביותר, הם המקומות שבהם חשבתי שאני הולך לחשוף טענות שווא. טענות שפשוט נראו פנטסטיות מכדי להיות אמיתיות. כשאנשים כבר מוטים, הם נוטים לחשוש לעשות את הצעד הזה כדי לגלות אם זה נכון או לא. זה בגלל שהם רוצים שהאמונות שהם קבעו יהיו נכונות, הם לא רוצים לראות שום דבר שיסתבך עם זה. עם זאת, אם כל מה שאתה רוצה הוא האמת, אז נהדר! זו ההתחלה למציאת כמה תשובות אמיתיות. רק זכור להיות יסודי ככל שאתה יכול, ואל תזרוק את האת אחרי שתי חפירות. לך תראה מה אתה יכול למצוא, ותבחן אותו כשתמצא אותו. אם זו האמת, היא חייבת להשאיר כמה דפוסים של ראיות.
כשאנשים עוסקים במדע הם צריכים למעשה לפעול לפי השיטה המדעית, ולהקפיד לכלול קבוצת ביקורת כנה, ולספק את הנתונים והשיטות המדויקות שלהם. לדוגמה, עם אתר ארון, לא לכולנו יש סורקים חודרים לקרקע, או שיש לנו מושג איך קרקע רגילה צריכה להיראות, כאשר משתמשים באחד מהמכשירים הללו. איך נוכל לדעת מהן התרחשויות השכיחות שמופיעות באדמה רגילה, מעבר להן רק אומרות לנו שזה ייחודי? . זה הזמן שבו קבוצת הביקורת היא הצעד הקטן הנוסף שנועד לגבש את האמונה שלנו בממצאים שלהם, על ידי מתן דוגמאות סגורות ומבוקרות להשוואה. האם לא יהיה נחמד אם כל נטל הוכחה שהוצג יתקבל על ידי ביצוע השיטה המדעית. כמובן שאנחנו עדיין סומכים על אמון בחומר שהגיע מהאתר, וששיטות הבדיקה נכונות. האמת הקשה היא שלפעמים אולי פשוט נצטרך ללכת ולראות את זה בעצמנו.
החיפוש אחר הר סיני
החיפוש אחר הר סיני תלוי במקום בו חצה העם היהודי את ים סוף, או ים הקנים. יש ויכוח בין אילו מהמילים הללו הן הבחירה המדויקת, כפי שתראו כשתצפו בסרטים המדהימים של "דפוסי הוכחות". דבר אחד בטוח, חבורה שלמה של עדויות מעניינות מאוד נמצאה בסעודיה.
ממשלת ערב הסעודית הציבה גדרות תיל מאוד מוצקות, גבוהות ודוקרניות מסביב לאתרים האלה עם איומי מוות אם תחצה אותם ללא רשות. יש הרבה פטרוגליפים שנחרטו בסלעים שמסביב. התמונות החצובות בסלעים אלו, כולן תמונות המעידות על שהעם היהודי היה שם. כמו חנוכיות, כתב פרוטו-סיני קריאת "יהוה", אבני ראש יהודיות, יש גם שינויי קורבנות, תמונות של שור, בארות מים התואמות את המספרים והמיקומים המדויקים של התנ"ך וכו'. ברור שיש שם יותר מדי כדי לצחצח כבוי. פשוט תסתכל על הסרטון הזה שסופק על ידי:
מעבר ים סוף
בתנ"ך יש כמה מהאירועים המדהימים ביותר שנכתבו עליהם אי פעם. מעבר ים סוף, סדום ועמורה, תיבת נח והמבול הגדול, חומות יריחו וכו' וכו'... ההשלכות של הסיפורים הללו מותירות לחשוב, "צריך להיות איזושהי ראיה לפחות אחד מהם. איפה הכל?"
כפי שראיתם עד עכשיו בסעיף הזה, יש כל כך הרבה ראיות, שזה מהמם. לבחור אילו דוגמאות לשים באתר זה היה מסובך, כי יש כל כך הרבה, המשיכו לקרוא ולצפות, כי יש עדיין דברים מרגשים יותר.
התנ"ך אומר שצבא שלם נלכד מתחת לים, אנחנו יודעים איזה ים זה, ואף אחד מעולם לא מצא משהו??
להיפך, הנה כמה קישורים על זה.
http://www.wnd.com/2012/06/chariots-in-red-sea-irrefutable-evidence/
מיקום הר סיני, הר משה, מזבח, עגל זהב, יציאת מצרים, עשרת הדיברות, מדיין, ערב 29:15
אם לחצתם על הקישורים שלמעלה וחקרתם באתרי האינטרנט, תוכלו לראות שיש כמה צורות מעניינות מאוד בשונית, ששוניות אינן בצורתן, במיוחד בים ההוא שבו השוניות לא נהיות גדולות במיוחד. כמו גם גלגל העגלה הברור כפי שמוצג בצד שמאל למעלה. אלה שוב לקוחים מהאתר של רון וויאט.
הם הציבו את תמונת המחשב בתוך השונית כדי להראות לכם מה מאמינים שיש בתוך השונית המוגנת. אם אתה שואל אם רון וויאט משקר בעניין זה או לא, יש גורם שיעזור לנו לשקול זאת. הוא מצא את הדברים האלה לפני הימים של תוכניות הדמיית וידאו מעולות. כל מה שהוא מצא נמצא ב"טייפ" בפועל, זה לא דיגיטלי ולא הייתה להם את היכולת ליצור תמונות שווא מציאותיות כמו שהם עושים עכשיו. הממצאים שלו תועדו היטב.
"מבול נח מול אפוס גילגמש" 14:10
מדי פעם מישהו חייב להביא את מה ששמע, על האפוס של גילגמש. היו שחשבו להאמין שתפילת כתב לב היה מוקדם יותר לכתיבה, אך זה לא המקרה כפי שניתן לראות בסרטי דפוסי הראיות. סרטים אלה מראים הוכחה לכך שקיימות צורות של כתיבה עברית קדומה שקדמו לתבנית. לעתים קרובות ההערות האלה מגיעות מאנשים שלא קראו את התנ"ך, או את האפי, אבל הם פשוט בורחים את השמועה מאיזו תוכנית בטלוויזיה, אבל זה המקום שפרשנות צורות עצומות ושמועות נובעות ממנו זה לא.
אין שום פסול בלכופף ולקרוא דברים בעצמך. זה בטוח עושה את הדברים הרבה יותר קלים כאשר מגיע הזמן לקבל החלטה בין שקר, או אמת שמשנה את החיים. הסרטון הזה "המבול של נח לעומת האפוס של גילגמש", עושה עבודה נהדרת להכות את הענק הזה ממש בין העיניים. זה גם נכנס לנושא מרתק מאוד, על מספר הדמויות הסיניות העתיקות, שעדיין בשימוש כיום, נוצרו על ידי סיפורי התנ"ך.
אלוהים עשה דברים מדהימים בכל היבטי החיים, אל תהיה מגרד על פני השטח שלעולם לא חופר עמוק מספיק כדי להיות אמון רציני. החומר הזה נמצא בכל מקום, אם אתה מוכן ללכת להשיג אותו.
https://genesisapologetics.com
באתר זה יש יותר נושאים, מאשר לכל אדם יש שאלות.
הם עושים עבודה מדהימה, ואני ממליץ בחום לעבור את זה.
סדום ועמורה
שתי ערים שלמות נשרפו עד היסוד על ידי שריפת גופרית (גופרית). לא לכולם ישנה הבנה בכימיה בעוכריהם, אך כאשר גופרית נשרפת, היא מתחממת ביותר ויכולה להמיס שריפת סלעים מעל 2,750 מעלות פרנהייט. למותר לציין שהסיפור הזה ישאיר חותם בוודאות! אז איפה זה? אנו בהחלט צריכים להיות מסוגלים למצוא אותו בהתחשב בכמות המפות והספרות על מתווה הארץ באותם הימים.
בראשית 19: 23-28
עד שהגיע לוט לזוער השמש עלתה על הארץ. ואז ירד האדון גופרית בוערת על סדום ועמורה - מהאדון מהשמים. כך הוא הפיל את אותן ערים ואת המישור כולו, והשמיד את כל היושבים בערים - וגם את הצמחייה בארץ. אבל אשתו של לוט הביטה לאחור והיא הפכה לעמוד מלח. למחרת בבוקר למחרת קם אברהם וחזר למקום בו עמד לפני ה '. הוא הביט למטה לעבר סדום ועמורה, אל כל ארץ המישור, וראה עשן צפוף עולה מן הארץ, כמו עשן מכבשן .
"מבול נח מול אפוס גילגמש" 14:10
הנה הם בקצה הדרומי של ים המלח. איך נדע שאלה למעשה הנקודות? המיקום שלהם מתועד היטב בתנ"ך ושוב בספרו של יוספוס התוסס, והם מכוסים באפר לבן וכמעט גופרית טהורה, ויש תצורות מעשה ידי אדם מבושלות מאוד, כולל זיגגורטים, ספינקסים, חלונות, מקושתים. ראינו בעבר פתחי דלתות וחומות, המכונים "חומות העיר הכנעניות הכפולות".
יש דפוסי מערבולת על קירות הסלעים המצביעים על שריפה חמה ביותר ששרפה את פני הסלעים, עקב יינון תרמי שהתרחש להשגת אפקט ידוע זה. ישנם גם אלפי ואלפי כדורים קטנים המומסים לסלע באזור זה עם טבעות כוויה סביבם בארץ. כשאתה סדוק את הכדורים, יש בתוכם גופרית טהורה.
Visit Joel Kramer's YouTube Chanel, and website for more great stuff!
כיצד להשיג חיים נצחיים
על פי המקרא
האמין בלבך ישוע הוא האדון, ואלוהים הקים אותו מהמתים.
הכריז על כך בפיך, ותינצל.
אם אתה מאמין שישוע הוא המושיע שלך, היה אסיר תודה! אנחנו הולך הביתה למקום שבו 1 קורינתים 2: 9 קורה!
אך כמו שכתוב, עין לא ראתה ולא שמע אוזן ולא נכנסו אל לב האדם את הדברים אשר הכין האלוקים לאוהביו.
אם אתה לא ממש בטוח שישוע הוא המושיע שלך, שים את ליבך על איבר. אף אחד לא צריך לדעת שאמרת את זה, אלוהים יודע. זה לא עולה לך כלום, זה קל מאוד, התגמול הוא חיי נצח, רק קח רגע להאמין,
ישוע הוא מי שהוא אמר שהוא.
גם אם שום דבר לא קרה, אתה עדיין באותו מקום שהיית לפני כן. הסיכון מול התגמול כאן הוא החלטה קלה.
יוחנן 3: 12-21
אם אמרתי לך דברים ארציים ואתה לא מאמין, איך תאמין אם אני אומר לך דברים שמימיים? ואיש לא עלה לגן עדן, אלא מי שירד משמיים, אפילו בן האדם שבשמים. וכשמשה הרים את הנחש במדבר, כך גם צריך להרים את בן האדם: שכל מי שמאמין בו לא יאבד, אלא שיהיה לו חיי נצח. כי אלוהים כל כך אהב את העולם, עד שהוא נתן את בנו היחיד, שכל מי שמאמין בו לא ייכחד, אלא שיהיה לו חיי נצח . כי אלוהים לא שלח את בנו לעולם כדי לגנות את העולם; אלא שהעולם באמצעותו יינצל. מי שמאמין בו אינו נידון: אך מי שמאמין לא נידון כבר מכיוון שלא האמין בשם בנו היחיד של אלוהים. וזה הגינוי, שהאור בא לעולם, וגברים אהבו חושך ולא אור, כי מעשיהם היו רעים. כי כל העושה רע שונא את האור ואינו בא לאור, שמא יחשפו מעשיו. אבל מי שעושה אמת מתגלה לאור, כי מעשיו יוכלו להתגלות, שהם עבדו באלוהים.
מעשי השליחים 11: 16-18
ואז נזכרתי במה שאמר האדון: 'יוחנן הטביל במים, אך אתה תוטבל ברוח הקודש. "אז אם אלוהים נתן להם את אותה מתנה שהוא נתן לנו שהאמינו באדון ישוע המשיח, מי אני שאחשוב שאוכל לעמוד בדרכו של אלוהים?" כששמעו זאת, לא היו להם התנגדויות נוספות ושיבחו את אלוהים באומרם, "אז גם לגויים אלוהים נתן תשובה שמובילה לחיים."
מעשי השליחים 19: 1-5
בזמן שאפולוס היה בקורינתוס, פאולוס עבר את הדרך דרך הפנים והגיע לאפסוס. שם מצא כמה תלמידים ושאל אותם: "האם קיבלתם את רוח הקודש כשהאמנתם?"
הם ענו, "לא, אפילו לא שמענו שיש רוח קודש."
אז שאל פול, "אז איזו טבילה קיבלת?"
"טבילתו של ג'ון," הם השיבו.
פול אמר, "טבילתו של ג'ון הייתה טבילת תשובה. הוא אמר לעם להאמין בזה שבא אחריו, כלומר בישוע . " כששמעו זאת, הם הוטבלו בשם אדון ישוע.
הרומאים 10: 9-10
אם תצהיר בפה "ישוע הוא אדון" ותאמין בלבך שאלוהים הקים אותו מהמתים, אתה תינצל . כי בלבך אתה מאמין ומוצדק, ובפיך אתה מודה באמונתך וניצל.
אפסיים ב ': 8-9
כי בחסד ניצלתם באמונה וזה לא מעצמכם; זו מתנת אלוהים, לא מעשים, שמא מישהו יתפאר.
אפסי 1: 13-14
וגם אתה נכללת במשיח כששמעת את מסר האמת, הבשורה לישועתך. כאשר האמנת, סומנת בו בחותם , רוח הקודש המובטחת, המהווה פיקדון המבטיח את נחלתנו עד לגאולת מי שנחלת אלוהים - להלל תפארתו.
מתיו 7:21
"לא כל מי שאומר לי 'אדוני אדוני' ייכנס לממלכת שמים, אלא רק מי שעושה את רצון אבי שבשמים."
מה הרצון של האב?
יוחנן 6: 39-40
"וזה רצונו של מי ששלח אותי, שלא אאבד אף אחד מכל אלה שנתן לי, אלא אקים אותם ביום האחרון. כי רצון אבי הוא שלכל מי שמביט בבן ומאמין בו יהיו חיי נצח, ואגדל אותם ביום האחרון. "
אם אתה רוצה רחמים, הראה רחמים.